היינו בחדר מיון במשך שעתיים וחצי, ואף רופא לא ניגש אלינו. בושה וחרפה. האחיות היו נשמעות מיואשות. נקווה לא לחזור לשם. כשניגשתי לרופאים שישבו מאחורי הדלפק, הם אמרו שזה יקח לפחות עוד ארבעים וחמש דקות. איפה השרות? אני יודע שהמצב של בני לא היה פיקוח נפש, אבל אין שירות? הממשלה משקיע את כספי המיסים שלי בכלבים. משרד הבריאות כנראה עסוק.
